לא פשוט להתגייס למילואים

לא פשוט בשבילך להתגייס לשירות מילואים.
אתה לא רואה שום חובה מצדך לתרום לאנשים זרים, מהחיים שלך, בתוך המסגרת שנקראת ‘מילואים’. יש מספיק מסגרות אחרות.
קשה לך.
זה פוגע לך בלימודים.
זה מחזיר אותך לתקופות אפלות בשירות הסדיר.
אז אתה החלטת שלא לתרום, כי הדברים האלה פוגעים בך.
וכמו שהדברים האלה פוגעים בך, כך הם פוגעים גם בי, ובכל שאר האנשים הטובים שעושים מילואים. זה פוגע באלמנות שלהם. זה פוגע בפרנסה שלהם וברווחה של הילדים שלהם. זה מבטל להם תוכניות של טיולים לחו”ל, וגורם להם להפסיד לקוחות, ולפעמים לאבד בכלל את העבודה.
מספיק שפעם אחת תראה דמעות של אבא, כשהוא שומע את הילד שלו בטלפון, ותבין עד כמה זה פוגע בחיים שלנו.
וחוסר הנכונות שלך להטות שכם, רק עושה את זה יותר גרוע. הרבה יותר גרוע.
כי מעבר לכל הנטל הממשי שנופל עלינו כשאתה לא מגיע, יש את ההרגשה שאנחנו נושאים בנטל הזה בעיקר בשביל עצמנו, ושזה ממש לא חשוב. הרי אם זה היה כה חשוב, בטוח היו יותר אנשים מגיעים לכל צו קריאה.
שירות המילואים קשה, והוא מקשה על החיים. הוא הרבה יותר קשה ככל שעוברות השנים, והוא הרבה יותר קשה בלעדיך.
אני מקווה שעד הוועדה הבאה, תתאפס על עצמך ותצליח להגיע למסקנה שיש דברים שהם יותר גדולים ממך. דברים שהם יותר גדולים מהנוחות שלך, ומהקשיים שלך - שאני אכן מאמין בקיומם. אני מקווה שתבין, שלקחת חלק פעיל בהגנה הפיזית על המדינה שלך ועל העם שלך הוא אחד מהדברים הנדירים האלה, שהוא יותר גדול ממך, והוא ראוי להקרבה שלך.
אני לא תמים. ברור לי שפעמים רבות הצבא משמש כלי, במשחק ציני של אנשים קטנים. יחד עם זאת, אני מודע לכך שאם היום היו סוגרים את הצבא, אז מחר המשפחה שלי הייתה מתה. ואני לא מצליח למצוא שום צידוק להטיל את האחריות הזאת על מישהו אחר, כשאני בעצמי כשיר מבחינה פיזית לקחת חלק במלאכה הזאת.
אני גאה בשירות המילואים שלי. אני מתבייש להודות בכך שעבור רוב האנשים אני פראייר במקרה הטוב, ופשוט אידיוט במקרה הפחות טוב.
בתקווה שתמלך על דעתך.
שלך, בהערכה,
דותן
דותן מזור 2008
קרדיט לתמונה: delayed gratification
פורסם במקור ב"מקושרים" ביום 28/12/2008
That Something That's Missing
When I sit with my friends, and we drink by the bar
We're having the best times we can,
And there's nothing more fine, than a glass of good whiskey
That needs to be refilled again.
And throughout all that fun, and the loughs and the drinks
And there's nothing in the world we can't do,
There's still something that's missing
That something that's missing,
That something that's missing is you.
The money's no good when you are all alone
It won't warm you at the end of the day,
And the whiskey is finished, and the friends are all gone
And my heart is with you, far away.
So I stay up awake, and I play my guitar, and I'm braking my heart in two,
For that something that's missing
That something that's missing
That something that's missing is you.
Won't you reach out your hand for that man that you love?
Won't you be here with me through the night?
Will you ever know how I miss you, baby?
How I miss holding you tight...
And the love never left, and you know that I'm here,
And together we're more than just two,
And that hole in my heart needs that something that's missing,
And that something that's missing is you.
If you'll know how I'm missing...
That something that's missing...
And that something that's missing is you.
--
Dotan Mazor, Sept. 2008
www.dotanmazor.com
ערב קר ירד בקצה עולם
אוויר צונן החל דרכו אלינו,
ואנו שוב בורחים אלי מפלט
אך אין אף כוך אשר עוד יצפיננו.
מחר נקום, נרים הראש אל-על
ונסתכל על אותו ערב קר בלי-דעת,
שכן הקור אשר היה כה מר
הוא לא זכה לראות את נפשנו כורעת.
אנחנו העומדים אל מול הקור
אנחנו מאלפים את המפלצת,
החורף תם והנה קיץ בא,
את קיר הקרח התקווה פורצת.
--
אדר א' התשס"ח
מרץ 2008
דותן מזור
לפעמים את הולכת לאיבוד.
זה שנים שאת הולכת לאיבוד.
ימינה? שמאלה? איפה את?
שנים עוברות ואת עדיין הולכת לאיבוד. ואת מרגישה נואשת.
ויום אחד את עוצרת לנוח. ופתאום את מבינה.
את מבינה שלא במקרה הלכת לאיבוד. הלכת לאיבוד בכוונה. שנים על גבי שנים התאמצת ללכת לאיבוד. כל כך הרבה רעש עשית כשהלכת לאיבוד.
צעקת!
ואיש לא שמע.
וכל כך כאב לך. והתאמצת להראות לכולם שכואב לך כשאת הולכת לאיבוד. והמשכת ללכת לאיבוד ואף אחד לא שם לב.
כי בעצם הלכת לאיבוד, כי רצית שימצאו אותך.
כל כך רצית שימצאו אותך, אז בתוכך הבנת שכדי שימצאו אותך, את קודם צריכה ללכת לאיבוד.
ועכשיו, נראה אותך מוצאת את עצמך.
בהצלחה.
דותן מזור, 2007
כאשר חשבתי, שם ישב.
ובידיו מונחת היא.
והיא כולה תמה, צחה כשלג, מלאת ציפייה. נרגשת למראי.
והוא הביט בי.
"אין מקום לטעויות" כך אמר, בעודי עומד משתאה. "אין מקום לטעויות" חזר ואמר, ואז הוסיף "וכאשר לא תצלח, שם תידום". ואני ידעתי זאת, אף זאת, ולא אוויתי גשת אל אותו המקום. בעוד הזמן נוקף, ועלטה עטפתה.
ומבין ענני העלטה הגועשים, קיוויתי ראות דמותה. כה ייחלתי לאורה השליו, הקר, החם, הבלתי נגמר.
"רוצה אותך!" צעקתי. ומבעד לחשיכה שמעתיה: "בוא". ואני, בא-לא-באתי.
ואני עדיין עומד, ומביט בעיניים דומעות אל תוך הכלום. כסוי זיעה קרה, פן תעזוב אותי ולא תשוב לעולם, פן תישאר שם העלטה, פן אמשיך בדרכי בלעדיה, פן אותיר את עצמי לבדי.
"בוא" היא אומרת בקול גובר. היא ממתינה לי, צריכה אותי, והיא קוראת לי לבוא.
ואני, במה שנדמה לי בשארית כוחותיי, מאגרף ידיי וצועק בקול כה חזק, שני רק לזעקה הנשמעת בראשי. והזעקה עוטפת אותי מכל כיוון, והכאב שבעבר פילח רק את ליבי אינו חדל, והוא קורע את גופי לגזרים.
"בוא" היא צועקת. "אנא ממך, בוא" היא כבר מתחננת, בקול הולך ונדם. ועיניי גם הן יבשו.
"בוא" היא עוד לוחשת. והיא יודעת.
"עזור לי" מתוך העלטה נשמע קולה המתרחק, עת הפניתי לה גבי והחלתי לכת.
והאור החזק צורב בתוך עיניי, אך אני איני מרגיש דבר. בלעדיה, אני כבר לא יכול להרגיש דבר.
והנחלים זורמים.
----
דותן מזור
2006
- The Marathon
- בשלים
- צהריים בגן הציבורי
- ירד הלילה
- הקטן שלי (סכיזופרניה?)
- חבר יקר
- על השטיח
- יש לי
- ילד קטן שהלך אל הגן
- את חושבת שעצוב לך
- היה לה את מה שכולם רצו
- הוא מעולם לא אהב אותה באמת
- אתמול דיברנו
- ורד הצלע
- בפינה הימנית
- החלוצים
- הוא בן 80
- פרקים ממשנתו של אדם נאור
- בראשית ואחרית (מיועד לדואר אלקטרוני)
- בין כה ובין כה
- בעצם
- לחייך כשאת באה
- שיר לניבה
- Astrid
- שירה צריכה משקפיים
- יומולדת לדפנה
- איך אומרים שלום לחבר?