"10 צלעות (36, 1.80, רווק) מחפשות צלע 11 שתשלים אותן"

היא קראה את המודעה והחליטה להתקשר. נכון, זו מודעה ממש מטומטמת, אבל עד כמה זה יכול להיות יותר גרוע מכל שאר הגברים שהיא יצאה איתם מאז שהתגרשה? היא השאירה לו הודעה לא פחות מטומטמת במשיבון: "שלום, זו הצלע ה-11, תתקשר אלי!" עם מספר הטלפון שלה, ושכחה מזה לגמרי.

יומיים אחרי זה היא עונה לטלפון, והקול הלא-מוכר מהצד השני שואל "הגעתי אל הצלע ה-11?"

"לא, זה הטלפון של ורד. לאיזה מספר התקשרת?"

"את השארת לי הודעה בקשר למודעה במדור בני זוג?"

"אה, כן, כן. שכחתי מזה לגמרי, אני מצטערת. מה, רק עכשיו בדקת את ההודעות?"

"האמת שלא, אבל לא ממש היה לי זמן, והעדפתי שלא לדבר בלחץ. תגידי, מתי מתאים לך להיפגש?" השאלה תפסה אותה לא מוכנה.

"אהמ.. תראה... חשבתי שנדבר קצת קודם, ככה בשביל... אתה יודע למה אני מתכוונת". היא ישר התחילה לחשוד שמשהו לא בסדר איתו, הוא הראשון שלא שאל איך היא נראית, ולא שהיא לא נראתה טוב, אבל יכול להיות שהוא כל כך גרוע שלא אכפת לו עם מי לצאת, העיקר שיהיה משהו?

ומייד היא קיבלה תשובה: "טוב, אז ככה, קוראים לי רמי, אני בן 36 ונראה טוב, יש לי כסף, אני בריא ויש לי עבודה טובה. כל השיחה המקדימה הזאת נראית לי מיותרת כי אני שופט טוב של אנשים, וכששמעתי את הקול שלך התרשמתי מאוד לטובה. כמו שאת מבינה אני אוהב לדבר לעניין, אז מתי מתאים לך להיפגש? אם בכלל..." ואז הוסיף "אה, אני מפתח תקוה".

נו, אמרה לעצמה, אם הגעתי עד לכאן וגם ככה אני בחופש מהעבודה אז למה לא? "למה לא? מבחינתי אפשר אפילו היום, רק תגיד מתי מתאים לך. אני גרה ברעננה אם זה משנה בכלל". כאשר אבדנו אבדנו, אמרה לעצמה.

"אם כבר יש לי זמן פנוי אז את פנויה עכשיו?" ולאחר הפסקה קצרה הוסיף "בואי נגיד בבית הקפה 'קפה' ברחוב אחוזה, את בטח מכירה".

"תוך כמה זמן אתה שם?" אמרה והתחילה לחשוב מה כדאי ללבוש.

"חצי שעה. אני מחכה לך בכניסה, יש שם ספסל מאבן ליד פח אשפה. אני אשב שם. אם את לא רואה אותי תתקשרי לנייד שלי, יש לך אותו".

"טוב, ניתראה"

"ביי" וניתק.

דותן מזור

www.dotanmazor.com