ב"ה
זהו סיפור על ילד קטן בתקופה שעדיין הלך אל הגן.
היו לו כמה שכנים, והיו לו המון חברים:
היו ששיחקו בארגז החול והיו שטיפסו על העץ,
אחד ששיחק בקוביות הגדולות ואחר שסתם התרוצץ,
היו חברים ששיחקו רק בגן,
היו גם משם והיו גם מכאן,
כל דבר שעשה הוא עשה רק איתם
ולאמא שלו הוא סיפר על כולם.
הוא סיפר על רועי שתמיד בוכה ואוסנת שתמיד מנוזלת,
על ערן שגונב את הסנדויץ' לדנה בדיוק כשהיא לא מסתכלת,
על יריב ושני וסיוון ואופירה, ירדן, שולמית ושרון,
על סמדר וענת ואוהד ולודמילה ועל רוני שהוא אהרון.
לפעמים הוא היה מספר בקיצור, לפעמים הוא היה מאריך,
מפטפט ואומר כל מיני שטויות או אומר רק מה שצריך.
כי אמא אוהבת את הילד שלה, חמה מבינה ומפנקת
את האוכל של אמא טעים לאכול ונעים כשהיא מחבקת.
ואמא לא השתמשה בסמכות
כי היו ביניהם יחסים של פתיחות
גם כשלא שאלה הוא היה מדבר,
ורק על חבר אחד לא סיפר.
חברים מהגן זה חביב ונחמד, ואפשר להגיד גם סבבה,
אך בלילה לפני שהיה ישן, המציא לו חבר בשם אבא.
ועל אבא לאמא הוא לא מספר, הוא שומר אותו רק לעצמו,
הוא יכול לשמוע אותו מדבר, ויכול להרגיש את חומו.
ורק אבא יודע דברים לא טובים, כמו על דני שהרביץ לו חזק,
או על סימה ואבי שעשו לו תרגיל והחביאו לו את הממתק.
ותמיד הוא רצה להיות כמו כולם, אז הוא למד מילדים אחרים,
שיש כמה דברים שאומרים רק לאבא, ולאמא לא מספרים.
6/3/01
דותן מזור