11/10/00
ירד הלילה.
המספרים ממאנים להתחלף לי על הקיר.
האנשים ממאנים להתחלף לי בחיים.
והחיים ממאנים להתחלף לי.
נגעתי בשחור ואין לו סוף.
ידעתי העצבות ואין לה שחר.
כאב כמו גרזן שמפלח את הראש.
דקה לפני הסוף זרחה השמש.
דותן מזור
11/10/00
ירד הלילה.
המספרים ממאנים להתחלף לי על הקיר.
האנשים ממאנים להתחלף לי בחיים.
והחיים ממאנים להתחלף לי.
נגעתי בשחור ואין לו סוף.
ידעתי העצבות ואין לה שחר.
כאב כמו גרזן שמפלח את הראש.
דקה לפני הסוף זרחה השמש.
דותן מזור