לחם רפי
בעקבות דרישת הקהל, הריהו לפניכם, בלעדי לאתר של דותן מזור: מתכון להכנת "לחם רפי", שניתן לי מאת רפי בן-חקון ז"ל.
הכל באמצעים פשוטים וזולים, בלי "מכשיר להכנת לחם" וכל מיני שטויות כאלה.
מרכיבים:
חצי קילו קמח רגיל (חצי שקית). יש גם קמח מיוחד להכנת לחם, אבל עוד לא הפנמתי את ההבדל.
כוס וחצי מים פושרים (חשוב שיהיו חמים, אך לא רותחים).
כף מלח
כפית סוכר. אפשר יותר, כדי לקבל לחם מתוק יותר.
כף שמן זית
שקית שמרים יבשים (מגיע בשקיות של 10-11 גרם, נראה כמו גרגירים).
תוספות אפשריות:
1. זעתר + בצל חתוך (אפשר לטגן את הבצל לפני האפייה, עם כמון ופפריקה ומה-לא, כדי להוסיף טעם ללחם)
2. אורגנו (מיובש, ולא טרי. את הטרי לא מרגישים) + זיתים חתוכים
3. ריחן (בזיליקום) (כמעט ולא מורגש, אבל ממש עניין של טעם)
הבהרה בעקבות שאלות: כל אחת מהתוספות הנ"ל היא ללחם נפרד. בחייאת, לערבב זעתר עם אורגנו ובזיליקום בלחם אחד? נו באמת!
אפשר להוסיף גם שיבולת שועל, גרעיני חמניה ודגנים אחרים, כדי להרגיש שעשינו משהו בריא!
ההכנה
מדליקים מים חמים בקומקום, ובינתיים, בקערה עמוקה, מערבבים את הקמח עם המלח, הסוכר והתוספות (ללא הבצל או הזיתים. אותם מוסיפים אחר כך). מוסיפים את שמן הזית ומערבבים שוב.
דרך ראשונה (של רפי): יוצרים גומה גדולה במרכז הקמח. בכוס המים מערבבים מים מהקומקום עם מי ברז (זה בסדר, לא מתים מזה), כדי שיושגו המים החמים-אך-לא-רותחים. שופכים את המים לתוך הגומה, ואליהם שופכים את השמרים. מערבבים את המים עם השמרים עד שהשמרים מתמוססים בתוך המים, ואז, בעזרת כף, מערבבים את כל הבלילה. המהדרין מערבבים את המים עם השמרים בקערה נפרדת, ורק כשהכל נראה להם מספיק טוב, הם שופכים את התערובת אל הקמח. צריך סבלנות כדי להדר...
דרך שנייה (של אמא שלי): את השמרים היבשים מערבבים עם הקמח ועם כל התוספות, ואחר כך מוסיפים את המים, לפי הצורך. המים הם מים שרתחו בקומקום, והספיקו קצת להצטנן בו. מתחילים בכוס אחת, בוחשים עם הכף, ואם צריך אז מוסיפים מים.
אחרי שהבצק נעשה קצת פחות דביק, מתחילים ללוש בידיים. הטכניקה היא לקפל את הבצק. או כדברי רפי "אל תשחק עם הבצק, זו לא בחורה! קפל אותו" ואכן כך, את הבצק מקפלים, בצורה של מעיכת הבצק וקיפולו.
כשהבצק מתחיל להיות גוש אחד, מוסיפים את הבצק או הזיתים וממשיכים לקפל עד שהכל נמצא בתוך הבצק, ואפשר להריח את הריח הטוב של בצק שמרים שפשוט מת ללכת להתפחה. אז עושים לו טובה, וזורקים אותו לתבנית.
על תבנית אפיה מרוחה בשמן זית (או עם נייר פרגמנט), יוצרים את צורת הלחם. אפשר בכמות הזו לעשות גם 2 לחמים. חשוב לשטח את הבצק בתבנית, שלא יהיה כמו כדור, אלא יותר כמו בעובי של 2-3 פיתות רגילות, בערך כזה.
שמים מגבת על התבנית ומחכים שעה וחצי. מניסיון, עדיף שזו לא תהיה מגבת שיש סנטימנטים אליה. השילוב של בצל עם בצק שמרים לא עושה טוב לאף מגבת. לי יש מגבת שקניתי רק בשביל התפחת לחמים (כמה כבר עולה מגבת?), והיא יושבת עם התבנית בארון, ממתינה לשעת כושר.
כ- 10 דקות לפני שצריך להכניס את התבנית לתנור, מדליקים את התנור על 240 מעלות, בשני גופי החימום. בשלב הזה יש מי שממליץ להרטיב את הלחם עם מטלית רטובה. ניסיתי, למרות שזה נשמע לי קצת מפגר, ולא הבחנתי בכל הבדל. טיפ: לשים בתחתית התנור, כבר בשלב זה, תבנית ובה מים. לא קצת. זה מוסיף לחות ללחם.
בתום השעה וחצי מכניסים את התבנית לתנור, בלי המגבת... אפשר לחרוץ עם סכין בלחם 2-3 פסים.
לאחר 10 דקות מנמיכים את החום בתנור ל- 220-200 מעלות, ומשאירים לעוד 20 דקות. טיפ של אמא: דופקים על הלחם. אם הקרום קשה, אז זה סימן טוב.
מוציאים את הלחם מהתנור, וכמו שרפי אומר "10 דקות אחר כך אתה כבר יכול לטרוף אותו". אם עברו 20 דקות ועדיין יש לחם, אז עדיף לשים אותו בתוך שקית כדי שלא יתייבש. "לחם רפי" יכול להחזיק גם 4 ימים בתוך השקית, אם שוכחים ממנו ולא אוכלים אותו מייד.
אם עושים במתכון הזה לחמניות, אז צריך להתאים את זמן התנור ואת הטמפרטורות בהתאם.
בתיאבון!!!
הלחם הימני עם זעתר ובצל, והשמאלי עם בזיליקום. אם הייתם יכולים להריח, הייתם אוכלים את המסך!
|
תמונה של הלחם ב- 2 הגרסאות, כפי שאני הכנתי
|
|
תמונות של הלחם, כפי שהכין אותו חברי הטוב, תומר עמרני
|
ולמי שתהה: אני לא הומו.
רפי שירת איתי בצבא, בבסיס "גיבור" בקרית-שמונה. עברנו הרבה ביחד בשירות הצבאי, ראינו הרבה מקומות, אכלנו הרבה לוקשים, ולמרות חילוקי הדיעות שהיו לנו בנוגע למראה השבורה שלי שהוא זרק (מראה שבורה באמת לא מביאה מזל רע! (-: ), הסתדרנו זה עם זה.
מחלקת החימוש הייתה מחלקה מאוד מאוחדת, ואחרי השיחרור שמרנו כולנו על קשר. חלק מהאנשים לא דיברו עם האחרים, אבל כולם דיברו עם רפי. רפי היה מארגן מפגשים, ושמר על החבורה מאוחדת.
ואז, יום אחד, נודע לי שלרפי יש סרטן. סרטן הדם. איך גילו את זה? ובכן, במילים של רפי: "התחילה לגדול לי בטן חמודה כזאת, עגלגלה. היו כאבים, והיא נראתה לי יותר מדי עגולה בשביל להיות כרס, אז אחרי שהציעו לי לבדוק את זה, גילו שהלבלב שלי גדול פי כמה ממה שהוא אמור להיות". יכול להיות שהוא אמר "לבלב" ויכול להיות שזה היה איבר אחר, אבל המשמעות הייתה שצריך מייד להתחיל בטיפולים, ולחפש תורם. לרפי היה מזל, כי הסתבר שאחיו, יקי, התאים כדי לתרום לו מח עצמות.
התחילו בטיפולים, והם היו כואבים וקשים, אבל בעידודה המתמיד של משפחתו, הוא הצליח לנצח את הסרטן. הייתי מאוד מאושר כששמעתי את זה, כאילו משקל כבד שישב על החזה השתחרר.
במשך תקופה ארוכה, בפעמים שהזדמן לי לראות אותו, הוא נראה לי מאוד חלש. כל פעם הייתי שואל אותו אם הכל בסדר, וכל פעם היה נותן לי את אותה התשובה: "הטיפולים החלישו אותי מאוד, אבל בסך הכל הכל בסדר". מסתבר, שבמשך אותה תקופה ארוכה, של מספר שנים, רפי המשיך לעבור טיפולים וכמעט אף אחד לא ידע את זה.
הסרטן קפץ לביקור שני, והפעם, למרות שהייתה לצידו גם בת-זוגתו המדהימה לילך, הסרטן לא לקח שבויים.
ביום חמישי, כ"ז באלול התשס"ה, 1/9/05, נפטר רפי בבית-החולים רמב"ם בחיפה.
הכי אני אתגעגע אל המבט הייחודי שהיה לו על המציאות. יכולתי להיות שקוע בתוך בעיה שאני לא מצליח לפתור כבר שבועיים, ובשיחה אחת עם רפי הוא היה נותן לי נקודת מבט שלעולם לא הייתי חושב עליה.
