| יום אחד הלכתי לי ברחוב, זה היה יום יפה ושטוף שמש. רק דבר אחד לא היה כמו שצריך, היה חם מאוד. מרוב החום כבר לא זכרתי לאן הייתי אמורה ללכת, וזה היה מאוד מביך. . . לא ידעתי מה אעשה, אז עצרתי מתחת לעץ והסתכלתי סביב. הכל נראה מטושטש בגלל החום, ופתאום הרגשתי רחמים על השמש, הרי היא הכי קרובה אל החום. וואו, היא ממש מסכנה |
| המשכתי להסתכל סביב והבנתי שיש מישהו יותר מסכן מהשמש, ואלה הן הפרות. יה, הפרות הן כל כך גדולות ושמנות, והן צריכות להסתובב בחוץ, בלי מזגן, עם כל הפרווה שלהן. הן ב-א-מ-ת מסכנות. אין להן גם מקרר עם קולה שהן יוכלו לשתות משם כשהן צמאות. נכון, הפרות הן הכי מסכנות |
| המשכתי ללכת, למרות שהיה לי ממש חם, כי אמרתי לעצמי שאם הפרות הן כל כך מסכנות, אז אני לא יכולה להתלונן. הגעתי אל הכיתה והיה לי ממש מזל, כי מישהו כבר הדליק לפני כן את המזגן. איזה כיף! נעים לי! ישבתי לי וביליתי בנעימים, נהניתי מהשיעור . פתאום הבנתי שקר לי. אוף! למה לא יכול להיות לי כל היום רק נעים? מה, כל הזמן יהיה לי או חם מדי או קר מדי? רציתי לכבות את המזגן, אבל ישבתי באמצע הכיתה ולא היה לי נעים לקום. יו, קר לי, שמישהו יכבה את המזגן. . .אני יכולה להיות חולה בגלל זה! איזה מזל, השיעור נגמר ומייד יצאתי החוצה |
| ומה יהיה מחר? מה, מחר גם יהיה לי חם ואחר
כך יהיה לי קר? מה, גם לשמש שוב יהיה חם מדי והיא תחמם אותנו יותר מדי?
מה, הפרות שוב יסבלו בגלל שאין להן קולה מהמקרר? אני ממש מפחדת |
