- מאת אמיר גרין -
כיפה אדומה – אמיר גרין, יוני 2000
לפני שנים רבות, ביער עבות, חיה לה ילדה בצל משפחתה, לילדה קראו מרייאנה קוך אולם כאשר שירתה במיליציות חטפה פגז מרגמה וכל הפרצוף שלה התמלא בפצעים וצלקות שלא הגלידו.
פצעים אלו הם אשר הקנו לה את השם כיפה אדומה שכן ממרחק מסוים היה ראשה בוהק באדום.
לאחר שחרורה מן המיליציות כשהיא מצוידת באותות הצטינות רבים ובמחלות נפש מורכבות, עברה משפחתה שכללה אמא היפוכונדרית (עד כדי פולניות) וסבתא סנילית וחרשת באוזן שמאל, לגור סמוך ליער מרוחק.
היער, וזאת ידעו כולם, הדחיק מכיפה אדומה את רוב הביעותים והקנה לה תחושת בית חם וסביבה לה הורגלה באימונים המפרכים.
יום אחד פנתה אמא של כיפה אדומה לכיפה אדומה בזו הלשון "ביתי יקירתי, זה מזמן שלא ביקרת את סבתא הנמצאת בקצהו השני של היער".
"כמה פעמים אמרתי לך לא להפתיע אותי מאחור?" התרעמה כיפה אדומה והורידה את סכין הקומנדו מהעורק הראשי של אמה היקרה המבוהלת משהו. האם קמה על רגליה, ניגשה לארון התרופות ונטלה כדורים בצבעים שונים, אחר פנתה אל ביתה "אנא קחי סלסלה זו המכילה עשבים ומשקאות שחלטתי במו ידי, אל סבתא".
"ראי זאת כמבוצע." ענתה כיפה אדומה, לבשה את הציוד המיוחד, לקחה את כלי הנשק והתחמושת הרצויים, נטלה את הסלסילה מלאת המצרכים ופנתה לצאת את הבית הקט.
"רק אל תשכחי לפקוח עיניים ולא לסור מן השביל שכן לא מעט חיות אורבות ביער והחיידקים חוגגים." כה אמרה האם כשהיא אוחזת במטפחת על פיה ונזכרת כיצד בכל שבוע היא מרססת את השביל אל סבתא בחומרי הדברה. "שמרי על שתיקת אלחוט" פקדה כיפה אדומה, פתחה את הדלת, השליכה רימון אל מחוץ לבית ולאחר שזה התפוצץ, ביצעה גלגול אל מפתן הדלת והחוצה.
הדרך היתה ארוכה ומפותלת וכיפה אדומה ביצעה זינוקים מדהימים מצד אחד של השביל לצידו השני כשהיא מסתירה את עצמה מאחורי גזעי העצים שגדלו בצד השביל, שכן היה זה יער.
התחיל להחשיך קמעה.
"שלום לך ילדה קטנה" אמר הזאב כשפגש את כיפה אדומה ונישק את ידה. הוא היה מופתע לגלות כי הוא מנשק ידי בובה מקש. "תזוזה אחת וגרונך ניגר והפעם מבחוץ" (היה לכיפה אדומה אוסף גדול של קלישאות בבית שהיא נהגה לקרוא מדי פעם) ציוותה כיפה אדומה מאחוריו והידקה את להב הסכין לגרונו השעיר של הזאב שמשום מה עבר שינויים אבוליציוניים וזה זמן רב מהלך היה על שתי רגליו האחוריות.
"רק רציתי לברך אותך על שחרורך" ענה בחלקלקות הזאב ובלע כמות רוק שהיתה בוודאי מטביעה את השניים ועוד כמה אלפי מני בעלי חיים וחיידקים חוגגים ששכנו ביער.
"תרים ידים מעל הראש ותפשק רגליים" פקדה כיפה אדומה והחלה מבצעת חיפוש על גופו של הזאב שבשלב זה התחיל להסמיק.
כאשר הבחינה כיפה אדומה כי הוא נקי מנשק הורתה לו כי הכל בסדר והזאב התחיל להירגע והדופק שלו התחיל לחזור למצב שבשגרה.
"מה מעשייך ביער?" התענין לבסוף.
"אני הולכת אל סבתתי הסנילית לתת לה את המצרכים הללו שיחזקו את כוחה ויעניקו סידן ומינרלים לגופה המדלדל והולך". ענתה כיפה אדומה והחזירה את הסכין למקומו.
"עשבים ומינרלים?" לעד הזאב בצחוק מתגלגל, "סבתך פרה?" "לא" ענתה כיפה אדומה והחלה ממששת את קת האקדח בעצבנות.
"אני במקרה מכיר סבתות, בגילה היא צריכה בשר טרי ישר מן החי והצומח שביער" ענה הזאב והבחין בתנועות העצבניות של כיפה אדומה ודבר זה גרם לו גם לעצבנות מה.
"יש משהו בדבריו" חשבה כיפה אדומה ועזבה את הזאב לנפשו בדרכה לצוד דבר מה.
הזאב מצידו החל רץ לכיוון ביתה של סבתא. כאשר הגיע נקש חלושות על הדלת.
מי שם נוקש חלושות על הדלת?" נשמעה שאלה חלושה מתוך הבית.
"זו אני כיפה אדומה נכדתך הבאתי לך מיני מטעמים שאימי הכינה" ענה הזאב בקול דק.
"אתם לא תכניסו אותי לבית אבות" הכריזה סבתא מתוך הבית והחלה חוסמת את הדלת ברהיטים. הזאב, שקצה נפשו ובטנו השמיעה קרקורים כדרך התרנגולות, בעט בדלת ביתה ונכנס פנימה. הוא הבחין בסבתא המבוהלת ורגע לפני שבלס אותה הבחין בעשרות ראשים המעטרים את קירות הבית. הוא סגר את הדלת לבש את בגדי הסבתא, נכנס למיטתה הניח את עיניה שעקר על שלו והמתין לבואה של כיפה אדומה שכן בטנו עדיין קרקרה, או שמא היו אלה קריאותיה של הסבתא מבפנים.
בינתיים סיימה כיפה אדומה את מלאכת חיתוך חזיר הבר שצדה. היא השליכה את כל תכולת הסלסילה והעמיסה עליה את הבשר הטרי.
"אולי כדאי לקחת גם את ראש החיה הזו, מי יודע? יכול להיות שאין חיה זו מופיעה באוסף שלה" חשבה בליבה כיפה אדומה, גירדה בציפורניה כמה פצעים שעיטרו את פניה נטלה את הסלסילה , העמיסה את שאר החיה על כתפה ושמה פעמיה אל בית הסבתא.
לאחר צעידה מהירה הגיעה כיפה אדומה אל בית הסבתא.
"מי שם?" נשמע קול דק וחלוש מעבר לדלת.
"זו אני כיפה אדומה, הבאתי לך כל מני מטעמים שאימי הכינה" אמרה כיפה אדומה.
"אנא היכנסי נכדתי היקרה" ענה הזאב.
"משהו קרה לסבתא" חשדה כיפה אדומה שכן היתה רגילה לצעקות הרגילות אודות בית האבות. היא גירדה שוב בפצעיה ונכנסה אל הבית. לאחר סקירת הראשים שעל הקירות ניגשה אל מיטת הסבתא.
"הבאתי לך בשר טרי שחיות היער נתנו לי" אמרה כיפה אדומה והראתה לסבתא את הסלסילה.
"תודה" ענה הזאב והוסיף בקול חלוש "אולי תתקרבי אלי יש לי משהו חשוב להגיד"
כיפה אדומה הבחינה בצורתה המשונה של סבתא ותלתה את האשמה בסידן ובמינרלים שתמיד אכלה. היא העיפה מבט על סבתא והחלה שואלת בפליאה "סבתא סבתא למה יש לך עיניים כל כך גדולות?"
"הו זה רק האיי ליינר שלי עושה אשליה" ענה הזאב.
"סבתא סבתא למה יש לך שערות כל כך ארוכות ושחורות?" התפלאה כיפה אדומה.
"זה כדי שאוכל לחוש בך יותר טוב" ענה הזאב
"סבתא סבתא למה יש לך ידיים גדולות כל כך?" שאלה כיפה אדומה.
"זה כדי שוכל ללטף אותך יותר טוב" ענה הזאב
"סבתא סבתא למה יש לך אוזניים כל כך גדולות? שאלה כיפה אדומה.
"זה כדי לשמוע אותך יותר טוב" ענה הזאב ובטנו השמיעה קרקור נוסף.
"סבתא סבתא למה יש לך ראש כל כך גדול?" שאלה כיפה אדומה.
"זה כדי שאוכל לזכור אותך יותר טוב וזאת על ידי הגדלת קורטקס המוח". ענה הזאב וחש בבטנו.
"סבתא סבתא למה יש לך אף גדול כל כך?" התפלאה כיפה אדומה.
"זה כדי שאוכל להריח אותך יותר טוב" ענה הזאב וחש בריחה המיוזע של הילדה.
"סבתא סבתא למה יש לך פה גדול כל כך"? התפלאה כיפה אדומה?
"זה כדי שאוכל לבלוע אותך יותר טוב" ענה הזאב, פשט את בגדי הסבתא, הוריד את העיניים ממנו ועמד לבלוס את כיפה אדומה, לפתע הבחין בעשרות הפצעים המדממים שעיטרו את פניה של כיפה אדומה צמרמורת עברה בגופו של הזאב והוא מיהר לפינת החדר והתכופף.
באותו הזמן עבר בקרבת הבית צייד ישיש והבחין ברעש המולה מתוך הבית. הוא מיהר להיכנס לתוך הבית והמראה שראה היה נוראי, ילדה קטנה לבושה מדים וחמושה מכף רגל ועד ראש מחזיקה בידה הימנית סכין קומנדו ובידה השמאלית ענף שעליו נעוץ ראש חזיר בר ומסביבו חגים אלפי זבובים. בפינת החדר הבחין בזאב כפוף המרוקן את קיבתו על רצפת החדר.
הצייד ההמום הרים את רובהו ודרך אותו. כיפה אדומה הבחינה ברחש הדריכה מאחוריה והסתובבה במהירות עצומה תוך כדי הטלת סכין הקומנדו לכיוון הרחש.
הסכין ננעצה בין עיני הצייד רגע לאחר שנורתה ירייה.
כדור הרובה פגע בראשו הגדול של הזאב והרס את המרקם העדין של קורטקס המוח שכה אהב, רגע אחרי שהצליח להקיא את כל תכולת ביטנו הרגישה. כיפה אדומה הטילה רימון עשן והסתתרה באח תוך כדי חיפוי ברתק ופיזור מוקשי נעל. העשן התפזר וכיפה אדומה הבחינה כי הבית דומם ולכן יצאה מן האח וסימנה את המוקשים הפזורים על הרצפה, לאחר מכן בדקה וקבעה את מותם של הצייד והזאב, בעשותה כך הבחינה בתנועה חשודה בפינת החדר. היא ניגשה בזריזות אל הפינה וראתה תנועה מתוך ערמת תכולת הטנו של הזאב.
"מי כיבה את האורות? ומי הכניס אותי לדייסת הסולת הזו?" נשמע קול חלוש מתוך הערימה.
"סבתא" שמחה כיפה אדומה על המציאה ועזרה לה לצאת מתוך העיסה הדביקה.
לאחר מכן רחצה אותה והכינה לה ארוחה בשרית כדי הדמיון הטובה.
"מזמן לא אכלתי ארוחה מזינה כזו" העירה סבתא וליטפה אתת ראשה המחוספס של נכדתה.
"אני מעדיפה את בשר הזאב או אפילו את זה של חזיר הבר" ענתה כיפה אדומה וחשבה לעצמה כי מזל הוא שהזקנה לא רואה את הבשר שלפניה והעיפה מבט על אוסף הראשים שהיה כעת גדול בשלשה ראשים חדשים.
מספרים כי השתיים ישבו כך עד השעות הקטנות של אותו הלילה כשהן מעבירות חוויות שונות ומעסיקות את עצמן בלעיסת בשר משובח.
מספרים גם כי הם חיות בשקט ובשלווה עד עצם היום הזה (הסיום הזה תמיד הולך).